1. א. א) התובע הגיש תביעה זו, מבלי לציין עובדות כלשהן בכל הקשור לאופן קרות התאונה ורק בעדותו בבית המשפט התבררו בתחילה שתי העובדות הבאות:
העובדה הראשונה היא, שהתובע אשר הגיש את כתב התביעה אינו הבעלים של הרכב, אלא הבעלים של הרכב היא רעייתו הגב' שפית, (להלן:"גב' שפית") אשר חתמה על יפוי כח (אם כי לא משפטי) המאפשר לתובע לנהל התביעה במקומה. (ראה מוצג ת/1).
העובדה השנייה היא, שבעת האירוע נהג ברכב הנ"ל בנו של התובע, מר דקל שלומי (להלן:"דקל").
ב) עוד התברר במהלך הדיון, שברכב הנתבע 2 (להלן:"הנתבע") נהגה בתו, הגב' דנה מימון (להלן:"דנה"), אשר גם העידה בבית המשפט.
ב. מעדותו של דקל עולה, שהוא נסע ברכבו אחרי רכב, שהיה נהוג בידי דנה וראה אותה מאותתת ימינה ותוך כדי זה, שהיא ממשיכה בנסיעה לנתיב השמאלי, אותתה ימינה ואז כאשר חלף על פני רכבה וכמעט עקף אותו, שברה דנה לכיוון נסיעתו, תוך כוונה לבצע פרסה ובעת שביצעה את פניית הפרסה, פגעה דנה ברכב בו נהג דקל - בפנס קדמי ימני, פגוש ימין קדמי, בדלת ובכנף.
2. הנתבע הגיש כתב הגנה בנפרד מכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") ומכתב ההגנה מבקש הנתבע לדחות את תביעת התובע ולהצדקת בקשה זו, מעלה הוא את הטענות העיקריות הבאות:
א. דקל הוא זה אשר גרם לנזקים ברכבו, הוא זה שפגע ברכב הנתבע ועליו האחריות לקרות התאונה. דנה אכן ביקשה לבצע פניית פרסה במקום המותר על פי חוק, תוך הפעלת איתות שמאל והחלה בביצוע הפניה ובעת הזאת נצפה רכב התובע נוהג במהירות גבוהה, תוך השמעת מוסיקה בווליום גבוה ואשר נסע באותו נתיב בו נסעה דנה.
דקל הבין שדנה מנסה לבצע פניה שמאלה ומכיוון שלא הספיק לעצור, ניסה לבצע עקיפה במהירות, אך מכיוון שהרכב בו נהגה דנה החל כבר בביצוע הפניה- פגע רכב התובע ברכב הנתבע עם צידו הקדמי ימני בחלקו השמאלי של רכב הנתבע.
ב. לאור העובדות הנ"ל, סבור הנתבע, שדקל הוא זה האחראי לתאונה, משום שהוא לא שמר מרחק ומשום שנסע במהירות גבוהה אשר לא אפשרה לו לבצע בלימה כדי למנוע התאונה.
3. הנתבעת אף היא הגישה כתב הגנה נפרד, בו נטען שיש לדחות התביעה נגדה, משום שבמועד האירוע נהגה דנה ברכבו של הנתבע, שאינה מורשה לנהוג היות ולא היה ברשותה רישיון נהיגה בר תוקף ולכן, בשל כך ממילא אין כיסוי ביטוחי.
4. בטרם אתייחס לגופו של העניין בדבר קביעת האחריות לגרם התאונה, נשוא תיק זה, עלי לדון תחילה בטענת הנתבעת, המבקשת לדחות התביעה נגדה, לאור הטענה, שמי שנהגה ברכבו של הנתבע, לא הייתה רשאית לנהוג ולכן ממילא אין כיסוי ביטוחי ואין לערב בעניין זה את המבטחת - הנתבעת.
לאחר שבחנתי שאלה זו, החלטתי לקבל טענת הנתבעת, כפי שטענה זו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה שלה וכפי שהוסיף נציג הנתבעת, מר אבנר אהרוני (להלן:"מר אהרוני") בטענותיו בבית המשפט ובשל כל אלה, אני מחליט לדחות התביעה נגד הנתבעת - זאת מהנימוקים הבאים:
א. מר אהרוני הוכיח בבית המשפט, שלנתבע אין כיסוי ביטוחי, משום שהוא הרשה לבתו לנהוג ברכבו, כאשר לא היה לה רישיון בר תוקף ולכן, מקבל אנוכי את טענתו של מר אהרוני, שבעצם, דנה נהגה מבלי שיהיה לה רישיון נהיגה ובמקרה כזה ועל פי תנאי הפוליסה - לא קיים כיסוי ביטוחי.
ב. א) התובע ידע את עמדת הנתבעת, עוד בטרם הגיש את כתב התביעה, יען כי הנתבעת שלחה אליו ביום 24.4.12 מכתב בו מודיעה הנתבעת, שמבדיקת פרטי התביעה עלה, שהפוליסה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי משום שלנוהג הרכב לא היה רישיון נהיגה בר תוקף וגלל כן, הנזק לא מכוסה.
גם במכתב נוסף ששלחה הנתבעת אל התובע ביום 18.7.12 חזרה הנתבעת על אותה עמדה.
ב) למרות זאת, החליט התובע ביום - 5.8.12- לאחר קבלת הודעות הנתבעת, להגיש התביעה גם נגד הנתבעת ובבית המשפט עדיין סבר התובע, שיש להשאיר הנתבעת בתביעה. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 7- 9).
ג. טענתו של מר אהרוני נתמכת בדברי הנתבע, המאשר שאכן דנה עשתה טעות ואם היו יודעים היו משלמים את הסכום עבור הפוליסה. (עמ' 4 לפ',ש' 11- 13). טעות או לא טעות, עובדה היא, שבעת האירוע לא היה לדנה רישיון נהיגה בר תוקף ולכן, לא חל כיסוי ביטוחי בנדון דנן.
לכן, אני מחליט לדחות את התביעה נגד הנתבעת A.I.G חב' לביטוח בע"מ.
5. באשר לתביעת התובע נגד הנתבע, בחנתי את עובדות המקרה, נסיבותיו ואת חומר הראיות ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני מחליט שבמקרה זה, האחריות רובצת על שני המעורבים בתאונה וכל אחד מהם תרם תרומה של 50% לקרות התאונה - זאת מהנימוקים הבאים:
א. מהעדויות עצמן, של הצדדים המעורבים בתאונה עולה נהיגה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת של כ"א מהם וחוסר הזהירות באה לידי ביטוי בעצם ביצוע הפניה בלי להתחשב ברכבו של התובע ולאחר שבביצוע הפנייה חסמה דנה את המשך נסיעתו של דקל וחוסר זהירותו של דקל באה לידי ביטוי בכך, שהוא נסע במהירות שלא תאמה את תנאי השטח ולא שם לב מבעוד מועד בתחילת פנייתה של דנה על מנת לבצע פניית פרסה.
ב. א) כפי שכבר ציינתי לעיל, לא טרח התובע לפרט בכתב התביעה את פרטי המקרה, ברם מעדותו של דקל עולה, שהוא לא מדייק בפרטים בכל הקשור בשאלה מי פגע במי, שכן תחילה מעיד דקל: " כשהיא עשתה את הפרסה,
היא נכנסה בי ברכב..." ולאחר מכן מעיד:"
נכנסתי בה בכנף הימנית שלי בכנף השמאלית שלה", אך מייד לאחר מכן שוב משנה עדות זו ואומר: